פסק-דין בתיק עת"א 18731-07-13

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשות. עתירה זו הינה המשך לעתירות קודמות בעניין חופשותיו של העותר, עת"א 43713-033 (להלן: "העתירה הראשונה") ועת"א 56350-05-13 (להלן: "העתירה השנייה").  הרקע העובדתי פורט בפסק הדין שניתן בעתירה השניה. באותו פסק דין הורה בית המשפט לשב"ס לבחון אפשרות של הוצאת העותר לחופשה, והכל על רקע האמור בחוות דעת וועדת האלמ"ב.

בית המשפט ציין בפסק דינו בעתירה השנייה כי וועדת האלמ"ב סברה שהמסוכנות הנשקפת מהעותר לאחיו היא מסוכנות נמוכה ובעיקרה מסוכנות בתחום הרגשי והנפשי. בהתאם, על בסיס האמור, הונחה שב"ס לבחון עם גורמי המשטרה את האפשרות להוציא את העותר לחופשה בתנאי הרחקה ממוקד הסיכון ובסדרי פיקוח נאותים.

לקראת הדיון במעתירה הנוכחית העבירו "חברי הועדה הקבועים" (לא פורט מהחלטה מי הם ומה תפקידם) מכתב ליועצת המשפטית של מחוז הצפון בשב"ס האומר כדלקמן:

"בהמשך להחלטת כבוד ביהמ"ש מיום 16.6.13 (פסק הדין בעתירה השנייה. ר.ש.), להערכת חברי הוועדה ובהמשך לדיון שנערך לאחרונה בחודש מאי 2013, מסוכנותו של האסיר הנפשית והרגשית גבוהה כלפי הקורבן, גם בתנאי ריחוק.

מאחר ומדובר במסוכנות פיזית ורגשית, חופשה בתנאי ריחוק אינה מפחיתה את הסיכון, בפרט כאשר לא מדובר בסיכון פיזי" . (ההדגשות הוספו. ר.ש.).    

לא ברור לשם מה נעשתה פני לוועדת האלמ"ב לקבלת מסמך הבהרות זה. לא ברור גם עד כמה הערכת מסוכנות שנערכה לעותר במאי 2013 תקפה גם היום. בעיקר לא ברורה הבהרת הוועדה האם קיים, לדעת הוועדה, סיכון פיזי או רק נפשי ורגשי. ואם מדובר בסיכון נפשי ורגשי מדוע הוצאת העותר לחופשה בתנאי הרחקה ומניעת קשר עם נפגע העבירה לא מפחיתה את הסיכון.

עם זאת החלטת שב"ס לא התקבלה רק בהתבסס על חוות דעת וועדת האלמ"ב אלא גם, ואולי בעיקר, על בסיס חוות דעת של גורמי הטיפול בשב"ס. מחוות דעתה של הגב' ורד אלאלוף מכלא כרמל עולה כי העותר משתלב בטיפול בקבוצה לשליטה בכעסים ואלימות כללית. עם זאת הבהירו לו גורמי הטיפול כי בכך אין די. על העותר להשתלב בטיפול של גמילה מאלכוהול. כל עוד לא ישתלב בטיפול סבורים גורמי הטיפול בשב"ס, במנותק מעמדת וועדת האלמ"ב, כי קים פוטנציאל שם מסוכנות בחופשתו.

עם זאת לא הובהר במכתבה של הגב' אלאלוף מה טיב המסוכנות ומה רמת הפוטנציאל להערכתה. כמו כן לא הובהר מדוע סבור שבב"ס כי בנסיכות העניין לא ניתן לאיין מסוכנות זו בדרך של הוצאת העותר לחופשה תוך הרחקתו ממוקד הסיכון, בתנאי פיקוח מגבילים. על זאת יש להוסיף כיח הפגישה האחרונה עם העו"ס המטפלת באסיר נערכה ביום 19.5.13.  מדובר על פגישה קודם לפסק דינו של בית המשפט בעתירה השנייה. מכאן שהחלטות שהתקבלו בעניינו של העותר התבלו בלא שנבחנו כל הנתונים שבית המשפט הורה לבחון בפסק הדין בעתירה השנייה.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

אני מורה לשב"ס לערוך פגישה של גורמי טיפול עם העותר בתוף 15 ימים מהיום. לאחר הפגישה תערך הערכת מסוכנות לעותר בשיתוף של גורמי הטיפול וגורמי המודיעין. במסגרת אותה הערכת מסוכנות יבחנו וישקלו האפשרויות לאשר את יציאת העותר לחופשה במקום המרוחק ממקום מגורי אחיו, בתנאי פיקוח מגבילים כאתו ואחרים.

ככל שיוחלט לדחות את בקשת האסיר לצאת לחופשה יהיה על שב"ס להמציא החלטה מנומקת ומפורטת המתייחסת לכל ההיבטים העולים הן מעתירה זו והן מהעתירה השנייה.  במיוחד יובהר  בהחלטה מדוע לא ניתן לאין מסוכנות, בין אם רגשית, נפשית או פיזית, בדרך של הוצאת האסיר לחופשה בתנאי הרחקה גיאוגרפית מאחיו ואיסור יצירת קשר עמו.

כאמור, על שב"ס לערוך את כל הבדיקות והמפגשים עם העותר בתוך 15 ימים ולתת החלטה חדשה בהתאם לאמור לעיל בתוך 21 ימים מהיום.

בכפוף להנחיות דלעיל - העתירה נדחית

המזכירות תשלח פסק דין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מח' האסיר בשב"ס.   

ניתן היום,  י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים.